חיילת ששירתה בבסיס הנמצא בטווח ירי טילי הקסאם מעזה וסבלה בשל כך מחרדות קשות הוכרה כנכת צה”ל. כך נקבע בפסק הדין ראשון בסוגיה, שניתן באחרונה בבית המשפט השלום בראשון לציון. החיילת (24) עשתה את השירות הסדיר שלה בתקופת מבצע עופרת יצוקה ושירתה בבסיס הנמצא בטווח ירי הקסאמים. לטענתה המצב המתוח, האזעקות החוזרות ונשנות ונפילות הטילים גרמו לה לחרדות קשות והסבו לה נזק נפשי כבד. בהמשך היא גם שוחררה מצה”ל על רקע מצבה הנפשי הקשה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, שם אובחן כי היא לוקה בסכיזופרניה. הצעירה פנתה למשרד הבטחון בבקשה להכיר בה כנכת צה”ל, אך שם דחו את התביעה על הסף. בתשובתם נאמר כי שרותיה הצבאי של החיילת היה נטול לחץ וטראומות. בנוסף טענו במשרד הבטחון כי למחלות נפש דוגמת סכיופרניה ישנו שלב קודם להיתפרצות, הנמשך בין שנתיים לחמש שנים, כלומר החל עוד טרם שירותה הצבאי של החיילת. באמצאות עורכי הדין שלמה ציפורי ודברת להב עירערה החיילת על הדחייה לבית המשפט, ובעדותה בפני השופטת שלומית יעקובוביץ סיפרה על שעבר עליה. “הרגשתי לחץ מטורף בגלל שהיו קסאמים שנפלו ברדיוס קרוב מאוד אליי”, העידה. “לא היה לנו מקלט ורצנו למגורים שלנו. כולם רצו לבניין אחד במרחק כ-30 מטר מהמשרד ונצמדנו לקיר. זה קרה בתדירות די גבוהה. מרוב שפחדתי היה לי קשה להירדם ולישון. לאורך כל התקופה הזאת וגם קצת אחרי ישנתי אולי שעה אולי שעה וחצי בלילה”.
כנגד עדותה של החיילת עמדה חוות דעת פסיכיאטרית של מומחית מטעם משרד הביטחון, שטענה בבית המשפט כי לא מדובר בתחושות חריגות היכולות לגרום לפריצתה של סכיזופרניה. “אני לא רואה דבר שהו מעבר לחוויה ממוצעת לאזרח ממוצא במדינה או לחייל ממוצא בשירות”, אמרה המומחית.
אלא שהשופטת וחברי ועדת הערעורים התרשמו מעדותה של הצעירה והעדיפו אותה. “מצאנו אותה אמינה ומהימנה”, קבעו, “ואנו סבורים כי מלבד גורמי הלחץ החוץ צבאיים, נוסף בחודש דצמבר 2008 גורם דחק נוסף בדמות תנאי שירותה בתקופת מבצע עופרת יצוקה. באותם ימים היא נדרשה לעבודה אינטנסיבית בלו”ז חירום, וחשה פחד וחרדה מעצם הימצאותה באזור שבטווח הקסאמים, מצב אשר חייב פינוי למרחב מוגן בכל עת שנשמעה אזעקה, והדיר שינה מעיניה”.
וכך הוסיפו וקבעו השופטים: “אין חולק שתנאי השירות אליהם נחשפה במהלך ימי מבצע עופרת יצוקה, עת נדרשה מתוקף תפקידה להימצא בבסיס סגור בטווח ירי הקסאמים, היו בעבורה גורם לחץ, ועל אף שהמצב זה היה מנת חלקם של אזרחים רבים באותה עת ממש, מדובר בהיבט אובייקטיבי המוכר בפסיקה. היעדר ‘זכות הבחירה’, בניגוד לכל אזרח תושב האזור, אם להמשיך ולשהות בטווח ירי הקסאמים הרף הלחץ הנפשי שחוותה, וחובתה להימצא בבסיס, מביאים לקשר סיבתי בין המחלה שפרצה לבין השירות”.
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי מחלתה הנפשית של החיילת החמירה בעקבות תנאי השירות הצבאי שלה והורה למשרד הביטחון לזמן אותה לוועדה רפואית שתקבע את אחוזי הנכות שנותרו לה.
